כל זה נגמר היום.

במשך שנים עבדתי בארגונים שלא העריכו אותי.
השכר לא הספיק לחשבונות וההוצאות
וגם היי, אני רוצה לחיות,
רוצה לבלות, ליהנות,
חו"ל, יציאות..

אחרי שנה בעבודה,
ניגשתי לבוס
כדי לקבל העלאה
והוא הניד ראשו לשלילה.

יצאתי ממנו בתחושת מועקה,
חוסר אונים ומתוסכלת.
"מה אני עושה?"
"מאיפה משיגים עוד כסף?"

עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה,
אין לי מקום בלו"ז לעוד משרה מלאה.
המחירים עולים והשכר נשאר קבוע
פלונטר שהפתרון שלו עדיין לא ידוע.

התחלתי לחשב מסלול מחדש,
לבדוק אפשרויות אחרות
איך לייצר הכנסה נוספת במקביל.

חשבתי על מלצרות בלילות
וחלוקת עיתונים לפנות בוקר,
מילאתי סקרים,
ועשיתי בייביסיטר לילדים
והפצתי את השמועה
שאני מחפשת עוד עבודה.

חלמתי על הכנסה נוספת
שתשתלב עם הקיימת,
כזאת שתיצור לי "כסף כיס"
לכל הדברים שאני רוצה,
שעות גמישות, ועבודה נוחה.

המשכתי לחשוב
וחשבתי…
וחשבתי…
וחשבתי….

עד שמצאתי את הדבר שהכי מתאים לי:
"שיעורים פרטיים לילדים ביסודי".

אבל אז התחילו האתגרים:
מאיפה מביאים תלמידים?
ומי יבוא אליי בכלל?
איך אדע אם אני טובה?
וכמה לוקחים לשעה?!

קפצתי למים בלי לחשוב יותר מדי.
התחלתי להפיץ את השמועה,
והתלמידה הראשונה הגיעה.
השם שלי עבר מפה לאוזן
(עוד לא היו רשתות חברתיות)
והיומן התחיל להתמלא.