ילדים רבים נוטים לוותר על משימה או פעולה לפני שניסו. תופעה זו מעלה את השאלה בקרב הורים: "מה גורם לילד לוותר עוד לפני שניסה?"
בכתבה שלפניכם נדבר על ההשפעות והגורמים של התופעה, ואילו כלים יש לנו כהורים לעזור להם לפתח ביטחון ולהתמודד עם אתגרים.
מהות הוויתור
ילדים שנוטים לוותר מראש אינם עצלנים או חסרי עניין. מדובר במנגנון הגנה שנועד להימנע מכאב, אכזבה או תחושת כישלון. הם לא מוותרים כי אינם מסוגלים, אלא כי הם מאמינים שאינם יכולים. מחקרה של ד"ר קרול דואק מאוניברסיטת סטנפורד מצביע על כך שילדים עם מיינדסט מקובע רואים בכישלון עדות לחוסר יכולת. עבורם, כישלון אינו חלק טבעי מתהליך הלמידה אלא תווית שלילית. בנוסף, ילדים שחווים ביקורת מוגזמת או השוואות חוזרות מפתחים תחושת ערך עצמי נמוכה, שמובילה להימנעות ממשימות מאתגרות.
ציפיות מוגזמות מצד ההורים או המורים עשויות ליצור תחושת הצפה וחוסר מסוגלות. כשנוסף לכך חוסר תחושת שליטה – התוצאה היא ויתור מוקדם, מתוך תחושת ניתוק. חוויות כישלון ללא תמיכה מספקת מחזקות את הדפוס הזה, שהופך לקושי מובנה בהתמודדות עם אתגרים.
השפעות הוויתור לטווח הקרוב והרחוק
בטווח הקצר, ילדים שנוטים לוותר מגלים חוסר רצון להשתתף בפעילויות מאתגרות, חברתיות או לימודיות. משפטים כמו "אני גרוע בזה" או "זה לא בשבילי" הופכים למוטו שמנחה את הבחירות שלהם. בנוסף, הם מפתחים תלות יתר באחרים ונמנעים מלקיחת אחריות.
בטווח הארוך, הדפוס הזה ממשיך להשפיע על תחומי חיים רחבים. במחקר שפורסם ב-Journal of Personality and Social Psychology נמצא כי ויתור מוקדם קשור להימנעות מלקיחת סיכונים, מה שמוביל לאיכות חיים נמוכה ולחוסר מימוש עצמי. ילדים אלה עלולים להיתקע במשרות שאינן מממשות את הפוטנציאל שלהם ולהימנע מאתגרים גם בזוגיות או במערכות יחסים חברתיות.
החדשות הטובות הן שיש לא מעט כלים, שאנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לשנות את המצב והכול מתחיל בגישה.
כלים להתמודדות ושינוי
1. כישלון ככלי לצמיחה – על מנת שילדים יבינו ש"כישלון" הוא חלק מתהליך הלמידה, חשוב לשבור את התפיסה שהוא סמל לחוסר יכולת.
שתפו את ילדיכם בסיפורים אישיים או של דמויות שהם מעריצים, שמדגימים איך "כישלון" הפך למנוף להצלחה".
הדגישו יחד איתם את השאלה: "מה למדתי מזה?" במקום "למה נכשלתי?". כך הם ילמדו שכל ניסיון, גם אם לא הצליח, מקדם אותם קדימה.
2. יצירת חוויות הצלחה קטנות – מחקר שפורסם בכתב העת "Child Development" מראה שתחושת מסוגלות עצמית מתפתחת דרך חוויות של הצלחה.
חלקו משימות גדולות לשלבים פשוטים וקצרים, והגדירו יעד ברור לכל שלב. כל הצלחה, גם אם קטנה, מחזקת את תחושת המסוגלות ומייצרת מוטיבציה להמשיך.
חשוב לציין את ההתקדמות, לא רק את ההישג הסופי.
את העיקרון הזה יישמתי עם מאיה בת ה-9, שהייתה משוכנעת שקריאה "לא בשבילה". היא הייתה רואה ספר וסוגרת מיד, עוד לפני שניסתה.
במקום לבקש ממנה לקרוא פסקה, התחלנו במשפט אחד עם 3 מילים קצרות וקלות. כשהצליחה, חיזקתי אותה על הניסיון וההצלחה ולאט לאט, הוספנו עוד מילים ואז עוד משפטים, ואז פסקה שלמה
עד שיום אחד היא ביקשה לקרוא בעצמה עמוד שלם כי רצתה לדעת מה קורה לגיבורה. ההצלחות הקטנות האלה בנו לה ביטחון, והפכו את הקריאה ממשהו מאיים לחוויה שהיא מצפה לה.
3. חיזוק התנהגויות והנאה מהדרך – התמקדו בתהליך, לא רק בתוצאה. אמרו משפטים שמדגישים את המאמץ וההשקעה: "אני מעריכה את ההתמדה שלך"
או "כל הכבוד שניסית משהו חדש". גישה זו מלמדת שהדרך חשובה לא פחות מההישג, וששווה להמשיך לנסות גם כשהתוצאה רחוקה משלמות.
4. הצעת תמיכה ושיח פתוח – כשילד אומר "אני לא יכול", או "לא יודע" אל תמהרו לפתור לו את הבעיה. במקום זאת, שאלו: "מה חסר לך כדי לנסות?" או "מה אתה מציע?". שאלות כאלה פותחות פתח לחשיבה יצירתית ולתחושת שותפות בתהליך, ומחזקות את הביטחון הפנימי שלו.
5. סקרנות כמנוע ללמידה – סקרנות יוצרת חיבור רגשי ללמידה, מעודדת שאילת שאלות, ומאפשרת לילדים לחקור את העולם סביבם מתוך עניין אמיתי ורצון להבין. השתמשו בסקרנות ובתועלת שתשרת אותו בחיי היום היום כדי להניע את הילד. קחו נושא שהילד מתקשה בו וחפשו יחד חיבור לעולם שלו. לדוגמה, אם מדובר במתמטיקה, חפשו דוגמאות מחיי היומיום כמו משחקי מחשב, בישול או ספורט. כשהלמידה מקבלת הקשר אישי ומשמעותי, הילד ניגש אליה מתוך עניין אמיתי ולא מתוך תחושת חובה.
כך היה עם נועם, ילד בן 11, שהתקשה מאוד במתמטיקה וויתר מראש על כל תרגיל. במקום להתחיל מהחומר עצמו, חיפשתי דרך לחבר אותו לעולם התוכן שלו – משחקי מחשב. שאלתי אותו איך הוא חושב שמתכנתים יודעים כמה נקודות יש לשחקן, או איך מחשבים את המהירות של הדמות במשחק. עיניו נדלקו, ופתאום המתמטיקה קיבלה משמעות אמיתית בשבילו. משם הדרך לניסיון נוסף ולפתרון תרגילים הייתה קצרה, והסקרנות היא זו שהובילה אותו להפסיק לוותר מראש.
6. שילוב משחקים – שילוב של משחקים הופך את הלמידה לחוויה מהנה ומרתקת, ומטשטש את הגבולות בין עבודה לפנאי, מה שמעודד ילדים לנסות שוב ושוב. אם הילד מתמודד עם משימה מאתגרת, הפכו אותה למשחק, למשהו שיהיה לו כיף לעשות.
לדוגמה: אם הילד לומד את לוח הכפל, הפכו זאת למשחק תחרותי עם קלפים, שבו כל שאלה נכונה מזכה אותו בנקודה. הילד יכול לצבור נקודות ולנסות לשבור את השיא שלו בכל פעם מחדש.
לסיכום, ויתור מראש הוא מנגנון הגנה, אך הוא ניתן לשינוי בעזרת תמיכה נכונה, חיזוק תחושת הערך העצמי, ועידוד לראות באתגרים הזדמנויות לצמיחה. מדובר בתהליך הדורש סבלנות, עידוד, ואמונה אמיתית בילד.
רוצים לעזור לילד שלכם להפסיק לוותר לפני שניסה, ולפתח ביטחון, התמדה ואמונה ביכולות שלו?
בשיחת ייעוץ חינמית נגלה יחד מה באמת עוצר אותו, אילו כלים יתנו לו אומץ לנסות שוב, ואיך להפוך אתגרים לחוויות של צמיחה והצלחה.
פרטייך נקלטו בהצלחה
תודה שפנית אלינו!